דיסני וושינגטון

חגי צילם תמונות יפות בטיול לפלורידה. כמו אלו למשל

מי שלא חבר שלו בפייסבוק יכול לראות כמה שבחרתי כאן
http://picasaweb.google.com/galialerech/Florida



אני נשלחתי השבוע למשימה בוושינגטון.
לא להגן על המולדת או לסדר את העניינים בין ביבי לאובמה, אלא לעצב ניוזלטר (מידעון? עיתון?) של חברה גדולה.
    לקח לי קצת זמן להבין מה החברה עושה (אספקת נתונים על נדל"ן), מה שבטוח הם עושים זה כסף.
משרדי ההנהלה המרווחים חולשים על בניין שלם, לא רחוק מבניין הוושינגטון פוסט(!). מעלית לקחה אותי לקומה 8, אליה ניתן להכנס רק עם כרטיס מגנטי (משימה חשאית או לא?) שם קידמו אותי רצפות משובצות בנצנצים דמויי יהלומים, מטבח רחב ידיים, מצוייד במכונות עם 9 טעמי קפה, תה ושוקו. מדי בוקר עורמים שם בתוך קערת קרח מוארת מלמטה (באמת!) גביעי יוגורט, שקיות גזר, וגם חטיפי בריאות ופירות לרווחת העובדים. צלונים נפתחים ונסגרים מעצמם לאורך קירות הזכוכית בהתאם לשעה וזוית השמש. מסכי מקינטוש ופיסי ענקיים חיכו לי בעמדת העבודה.
    הגעתי בשבוע בו כולם היו עמוסים בהכנות לכינוס גדול, והמנהל הקריאיטיבי בדיוק הודיע על עזיבה, כך שאיש לא הטריד אותי ועבדתי לי בכיף, כשכל ההחלטות העיצוביות הן שליD:<.
ובינתיים וושינגטון מסביב. עיר מרתקת.
כל בוקר נסעתי עם עוד המון אנשים במטרו:

 ואז צעדתי לאורך רחוב L כשמהרחובות המקבילים נשקפים אלי פסלי פרשים וקתדרלות מרהיבות. העיר הזו, שתוכננה לפני מאתיים שנה, כשעוד נסעו בכרכרות, בנויה בפרופורציות כל כך נעימות להליכה ברגל.

    בשמונה בתי הקפה כבר מלאים אנשים ששקועים בשיחות ערות או בעבודה. כשנכנסתי לאחד כזה תפסתי בחצי אוזן שיחה עם המילים אובמה, אירן, ישראל, הבית הלבן.

כל כך שונה פה מכל מקום אחר באמריקה.

 השדרות הרחבות והרחובות נפגשים באינספור כיכרות יפות עם עצים ופסלים. בנייני המשרדים בני לא יותר מ14-15 קומות, והכל רחוץ, מצוחצח ומטופח. שום דבר לא מתקלף, שום דבר לא מתפורר.
מפה האימפריה האמריקאית נראית בשיאה, בלי שום סימן לדימדומים.

ג'ורג'טאון

כל המשפחה נסעה לפלורידה, ואני נשארתי מאחור. התרוץ: הרבה עבודה, ובאמת שלחו לי עבודה מהארץ כל השבוע, וגם הסוכנות מוושינגטון שלחה אותי למשרדים מפוארים בעיר לעזור עם איזה פרוייקט עיצוב.
מצד אחד הפסדתי ימים ארוכים של נסיעה באוטו עם שני ילדים שאוהבים לריב ושני הורים ש... נו... גם כן. מצד שני את ההתלהבות של איתמר מדיסניוורלד שמעתי רק בטלפון ולא ראיתי בעיניים.
בינתיים ניצלתי את הזמן לנסוע עוד פעם לג'ורג'טאון, שאפשר אולי באיזושהי השאלה לומר שהיא נוה צדק של וושינגטון: יותר עתיקה משאר העיר, ציורית ויפהפיה. הבתים נראים כמו אריזות מתנה שעיצב מעצב עם טעם ממש טוב.

יש חנויות מעניינות, ואוניברסיטה עם מגדלי אבן אגדיים, ושפת נהר, בקיצור, מקום מושלם. לא פלא שג'ק וג'קי, הזוג המלכותי, גרו פה בכמה בתים.
הרחובות מלאים תיירים, יש פה נשים לבושות נהדר, כולן במגפיים עד הברך, במעילים הנכונים ובסקיני או טייטס. בקיץ כולן נראו כאילו הן מתל אביב - במכנסיים קצרים וכפכפי אצבע, ולפי הרגלים השריריות כולן ספורטאיות. או שאמריקה לקחה את עצמה בידיים בשמונה שנים שלא היינו כאן, או שכל האנשים הענקיים נשארו במידווסט.

 בחנות נהדרת לניירות, תגלית מזעזעת -יום אחרי חג המולד הזיזו את כל הקישוטים והברכות לפינה אחורית, ו-אין גבול- עוד לא החלפנו שנה וכבר מילאו את החזית בסחורה לוולנטיינז, שיגיע עוד חודש וחצי.

הכי עצוב זה ספרים שעבר זמנם, תקועים בכוננית נידחת. עיון קצר מגלה שם ספרים שכנראה היו מיותרים גם כשהיו חדשים: מישהי כתבה ספר שלם של משפטי עידוד לאשה המזדקנת בטיפוגרפיה עליזה, ולידו ספר מלא כרטיסיות בהן אפשר לקטלג חברים לפי תחביבים, תאריכי יום הולדת, ועוד. אני קניתי יומן לשנה החדשה (עכשיו בחצי המחיר).

שנה טובה!