ג'ורג'טאון

כל המשפחה נסעה לפלורידה, ואני נשארתי מאחור. התרוץ: הרבה עבודה, ובאמת שלחו לי עבודה מהארץ כל השבוע, וגם הסוכנות מוושינגטון שלחה אותי למשרדים מפוארים בעיר לעזור עם איזה פרוייקט עיצוב.
מצד אחד הפסדתי ימים ארוכים של נסיעה באוטו עם שני ילדים שאוהבים לריב ושני הורים ש... נו... גם כן. מצד שני את ההתלהבות של איתמר מדיסניוורלד שמעתי רק בטלפון ולא ראיתי בעיניים.
בינתיים ניצלתי את הזמן לנסוע עוד פעם לג'ורג'טאון, שאפשר אולי באיזושהי השאלה לומר שהיא נוה צדק של וושינגטון: יותר עתיקה משאר העיר, ציורית ויפהפיה. הבתים נראים כמו אריזות מתנה שעיצב מעצב עם טעם ממש טוב.

יש חנויות מעניינות, ואוניברסיטה עם מגדלי אבן אגדיים, ושפת נהר, בקיצור, מקום מושלם. לא פלא שג'ק וג'קי, הזוג המלכותי, גרו פה בכמה בתים.
הרחובות מלאים תיירים, יש פה נשים לבושות נהדר, כולן במגפיים עד הברך, במעילים הנכונים ובסקיני או טייטס. בקיץ כולן נראו כאילו הן מתל אביב - במכנסיים קצרים וכפכפי אצבע, ולפי הרגלים השריריות כולן ספורטאיות. או שאמריקה לקחה את עצמה בידיים בשמונה שנים שלא היינו כאן, או שכל האנשים הענקיים נשארו במידווסט.

 בחנות נהדרת לניירות, תגלית מזעזעת -יום אחרי חג המולד הזיזו את כל הקישוטים והברכות לפינה אחורית, ו-אין גבול- עוד לא החלפנו שנה וכבר מילאו את החזית בסחורה לוולנטיינז, שיגיע עוד חודש וחצי.

הכי עצוב זה ספרים שעבר זמנם, תקועים בכוננית נידחת. עיון קצר מגלה שם ספרים שכנראה היו מיותרים גם כשהיו חדשים: מישהי כתבה ספר שלם של משפטי עידוד לאשה המזדקנת בטיפוגרפיה עליזה, ולידו ספר מלא כרטיסיות בהן אפשר לקטלג חברים לפי תחביבים, תאריכי יום הולדת, ועוד. אני קניתי יומן לשנה החדשה (עכשיו בחצי המחיר).

שנה טובה!